השפעת גירושים על ילדים – איך לצמצם את הנזק?

גירושים הם אחת החוויות המטלטלות ביותר שילד יכול לעבור. עבור ילדים, התא המשפחתי הוא עוגן של יציבות וביטחון, וכשהוא מתפרק, העולם כפי שהם הכירו אותו משתנה. עם זאת, למרות שהפרידה היא שינוי משמעותי, היא לא חייבת להפוך לטראומה בלתי הפיכה. ההורים, גם אם כבר אינם בני זוג, עדיין יכולים לשמש כמגדלור של ביטחון עבור ילדיהם ולצמצם את הפגיעה הרגשית שהם חווים.

הילד לא מתגרש – איך לשמור עליו מחוץ לקונפליקט?

אחד הדברים הקשים ביותר לילדים בתהליך גירושים הוא להרגיש שהם צריכים לבחור צד. לפעמים ההורים, מתוך כאב אישי, מתנהלים מול הילד כאילו הוא "שופט" במשפט הגירושים שלהם. האשמות, מניפולציות רגשיות או ניסיון לצבור את אהדתו של הילד יכולים לגרום לו לחרדה ולתחושת אשמה.

🌿 דוגמה מהחיים:
תארו לכם ילדה בת שמונה שמספרת בהתלהבות לאמא שלה שאבא לקח אותה לגלידה בסוף השבוע. במקום לשמוח בשבילה, אמא מעקמת את הפרצוף ואומרת: "ברור, תמיד יש לו כסף לבזבוזים אבל לא למזונות." הילדה, שבסה"כ רצתה לשתף רגע נחמד, מרגישה אשמה ונסגרת.

מה כן לעשות? להימנע מהערות שליליות על ההורה השני, גם אם זה קשה. במקום לשתף את הילד בקשיים המשפטיים או הכלכליים, אפשר להסתפק בתגובה ניטרלית כמו: "אני שמחה שנהניתם."

שגרה היא עוגן רגשי – לשמור על תחושת יציבות

במהלך הגירושים ולאחריהם, הילד חווה שינוי עצום – מעבר דירה, סדר יום חדש, הורה שעובר לבית אחר. תחושת חוסר הוודאות עלולה להיות מכריעה, ולכן ככל שההורים שומרים על שגרה קבועה ומסודרת, כך יקטן הפחד מהבלתי נודע.

🌞 דוגמה מעשית:
אם ילד רגיל שאמא מקריאה לו סיפור לפני השינה, ואבא משחק איתו כדורגל בשבת בבוקר – יש לשמור על ההרגלים האלו ככל האפשר, גם אם הם צריכים להתקיים בבתים שונים. הידיעה שהחיים לא מתהפכים לחלוטין עוזרת לילד להתמודד עם השינוי.

לתת לגיטימציה לרגשות – לא להשתיק את הכאב

ילדים חווים רגשות עזים בגירושים: עצב, כעס, בלבול ואפילו הקלה – במיוחד אם היו עדים למריבות בלתי פוסקות. אחת הטעויות שהורים עושים היא לנסות "לתקן" את רגשות הילד במקום פשוט להקשיב לו.

💬 דוגמה מחיי היום-יום:
ילד בן 10 אומר לאמא שלו: "אני שונא את אבא כי הוא עזב אותנו!" במקום לענות: "אל תדבר ככה, הוא אוהב אותך!" – תגובה בריאה יותר תהיה: "אני מבינה שאתה כועס, זה באמת שינוי גדול וקשה. רוצה לספר לי מה בדיוק מפריע לך?"

מתן מקום לרגשות הילד לא אומר לעודד כעס על ההורה השני, אלא לעזור לו להביע את תחושותיו בלי שיפוטיות.

שיתוף פעולה בין ההורים – גם אם כבר לא ביחד

אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על רווחת הילדים בגירושים הוא טיב הקשר בין ההורים לאחר הפרידה. אם הם מצליחים לשמור על מערכת יחסים מכבדת ולשתף פעולה בגידול הילד, הפגיעה תהיה מינימלית. אם כל מפגש הופך לקרב – הילד יסבול מהשלכות רגשיות קשות.

🤝 דוגמה אמיתית:
נניח שילד חוגג יום הולדת. אם ההורים יכולים לשים את המשקעים בצד ולהיות באותו חדר לכמה שעות עבור הילד, זה ייתן לו תחושה של ביטחון ואהבה. אם הם לא מסוגלים, לפחות חשוב להימנע מהערות כמו "חגגת אצל אבא? מקווה שלא היה גרוע."

לא להפוך את הילד לשליח או למרגל

אחת ההתנהגויות הפוגעניות ביותר היא שימוש בילד כמתווך בין ההורים, במיוחד כשזה נוגע למסרים טעונים. הילד לא צריך להיות זה שמדווח להורה אחד מה עושה השני, או נדרש להעביר דרישות ותלונות.

📩 דוגמה:
אמא אומרת לבן שלה: "תגיד לאבא שלך שהוא חייב לשלם לי את המזונות בזמן!" הילד, שנמצא באמצע, מרגיש קרוע בין השניים.

הדרך הנכונה? להשתמש באמצעי תקשורת ישיר – טלפון, אימייל, הודעות – ולא לערב את הילד בעניינים של המבוגרים.

לשמור על תקשורת פתוחה עם הילד

הרבה הורים מנסים "לחסוך" מהילדים מידע על הגירושים מתוך כוונה להגן עליהם. אבל ילדים חשים כשהדברים משתנים, ואם אין להם מידע ברור, הם ימלאו את החסר לבד – בדרך כלל בתסריטים גרועים יותר מהמציאות.

📖 דוגמה מציאותית:
ילדה בת תשע שומעת במקרה את סבתא שלה אומרת לאמא בטלפון: "הוא בטח יעזוב את הארץ בקרוב." הילדה, שלא קיבלה שום מידע ישיר, מתחילה לחשוש שאבא שלה הולך להיעלם מחייה. אם היו מדברים איתה בצורה כנה ואומרים: "אבא מתכנן טיול, אבל הוא תמיד יהיה כאן בשבילך," היא הייתה מרגישה בטוחה יותר.

מילה אחרונה – אהבה היא המפתח

למרות השינוי הגדול, ילדים יכולים לצלוח את הגירושים בצורה בריאה אם הם ממשיכים להרגיש אהובים ובטוחים. ההורים אמנם כבר לא בני זוג, אבל הם תמיד יהיו ההורים שלהם. ככל שהם יוכלו לשים את טובת הילד בראש סדר העדיפויות ולשתף פעולה, כך יקטן הנזק הרגשי שהילד יחווה.

הגירושים אולי מפרקים את הקשר הזוגי, אבל לא את הקשר ההורי.